שוב נחשף פרצופו האמיתי של השמאל - מתנשא, יהיר, גזעני ומשוכנע שבלעדיו אין זכות קיום למדינת ישראל תוך שהוא מזלזל במחנה הלאומי ומגדיר אותו חשוך וקנאי. 

אפרים סנה אינו מייצג רק את עצמו, אלא משקף תפיסה של גורמים היושבים בעמדות מפתח במערכת המשפט ובשירות הציבורי, מביטים בבוז על הציבור הימני ועל ערכי ומנסים לסכל כל ייצוג של ציבור זה במערכות המדינה.

לשמחתי היוצרות התהפכו. הפסקנו לשתוק והמאזן משתנה וימשיך להשתנות, וסנה וחבריו ומבינים זאת היטב - וזו בדיוק הסיבה למופע האימים החשוך והמסית שלו מול כל עם ישראל

חחח באמת שאי אפשר להבדיל בין החשבון האמיתי לפארודיה. נפתלי מיידוף, גדול הנוכלים, השרלטנים, ומאחזי העיניים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, מכריז על עצמו בגאון: "אני ימין". האיש שישב עם תומכי טרור והאחים המוסלמים וציפה למוצא פיה של מועצת השורא בכפר קאסם.

לא ייאמן. במקום להסתתר במקלט המבצר שלו ברעננה, נכלם וחפוי ראש עד אחרון ימיו, המתחזה מדושן העונג הזה, פורס כמאמר חז"ל, את טלפיו הטמאות ומכריז "טהור אני, ימין אני".

 נוכל. חסר. בושה.

‏״הבטחתי לכם שנשנה את פני המזרח התיכון - וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. קודם כל באיראן: הייתה לי שיחה מצוינת עם הנשיא טראמפ. הוא לוחץ את איראן חזק מאוד, גם כלכלית וגם צבאית. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא.

‏כך גם בלבנון: אנחנו התחלנו תהליך להשיג שלום היסטורי בין ישראל ללבנון, וברור לנו שחיזבאללה מנסים לחבל בזה. אנחנו שומרים על חופש פעולה מלא נגד כל איום, גם איומים מתהווים. תקפנו אתמול ותקפנו היום. אנחנו נחושים להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון״.
 

כשפגשתי כמדי שנה את אלמנות ויתומי צה״ל, הרגשתי שוב את הכאב שאין לו קצה. את החסר שנשאר בבית, בכיסא הריק, בקול שלא חוזר.

אמרתי להם שגם אני מכיר את השבר הזה מקרוב, את הרגע שבו החיים נחתכים באחת, אבל גם את הדרך הארוכה והשקטה שבה לומדים לנשום מחדש.

לאט כמעט בלי להרגיש נכנסים שוב חיים ויש גם רגעים של אור, אפילו של שמחה. זה קשה להאמין בזה עכשיו, אני יודע, אבל בתוך כל זה יש אמת אחת שלא מרפה, זה לא לשווא.
האנשים היקרים שאיבדנו הם הסיבה שאנחנו כאן, הם שמחזיקים את השרשרת הארוכה של העם שלנו.

ועם כל הכאב והזיכרון וכל מה שחסר, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת מכם, הידיעה שהאבות הגיבורים שלכם הם שמבטיחים את נצח ישראל.